ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' שביל התפוזים (1997) בע"מ ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו - בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), בה מתבקשת אני להורות על הפסקת ואיסור השימוש החורג בקרקע חקלאית מוכרזת ובמבנים שנבנו ללא היתר, אשר ידועים בשם "שביל התפוזים" ומשמשים כפארק משחקים לילדים הכולל מתקני שעשועים, מזנון וחניות (להלן: "המתחם"), בגוש 10019 חלקות 44, 41 ו- 40 ובגוש 10018 חלקה 21 מערבית לחדרה, מצפון לכביש 65 (להלן: "המקרקעין").

הבקשה הוגשה ביום 26.1.14, במעמד צד אחד, בהתבסס על תצהיר מפקחת המבקשת, הגב' שושי דהן.

מהתצהיר עולה כי המפקחת ערכה שני ביקורים במתחם, בתאריך 24.10.11 ובתאריך- 17.12.11 - כשנתיים קודם להגשת הבקשה, אז מצאה כי במתחם המצוי בקרקע חקלאית מוכרזת, מבוצע שימוש חורג לצרכי מסחר.

ביום 26.1.14 התקיים דיון במעמד המבקשת ובהתחשב בשיהוי בהגשת הבקשה, נדחה הדיון כדי ליתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם.

עובר לדיון הגישה המבקשת תצהירים משלימים של שני מפקחים מהיחידה הארצית לפיקוח על הבניה במחוז חיפה, אשר ערכו ביקורת בפארק ביום 3.12.13, בעוד המשיבים הגישו תגובתם בכתב.

ביום 13.2.14 התקיים דיון במעמד כל הצדדים ולכל צד ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו.

כבר עתה יצוין כי למקרא הבקשה, התגובה וטענות הצדדים עולה כי אין חולק כי המשיבה 1 מפעילה את המתחם על קרקע חקלאית מוכרזת בטבורו של פרדס משפחתי המצוי בבעלות המשיבים 2-5, בשטח של כ- 9 דונם, הכולל מתקני שעשועים, מזנון וחניות (נספח א' לתגובה) וכל זאת ללא היתר לשימוש חורג והמחלוקת בין הצדדים נסובה אך סביב שאלת ההליך שראוי שיינקט כנגד המשיבים. בעוד המבקשת עומדת על הוצאת צו ההפסקה השיפוטי במקביל לכתב האישום שהוגש, טוענים המשיבים כי בשל השיהוי בו נקטה המשיבה, אין זה ראוי לנקוט בהליך של צו הפסקה ויש לאפשר למשיבים לנהל הליך מסודר במסגרת ההליך העיקרי, קרי - במסגרת כתב האישום.

אביא להלן את טענות הצדדים הרלבנטיות למחלוקת.

טענות הצדדים

בפתח הדיון הצהירה ב"כ המבקשת כי במקביל לבקשה דנן, הוגש כתב אישום כנגד המשיבים, אך זה טרם נמסר לידם וביקשה להורות על מתן צו ההפסקה, בהתקיים מלוא התנאים הדרושים בסעיף 239 לחוק ומשהמבקשת עמדה ברף הנדרש למתן הצו כפי שנקבע בפסיקה.

ב"כ המבקשת ביקשה לדחות את טענת השיהוי בהפנותה להליכים קודמים שהתנהלו כנגד המשיבים וביניהם תיק 4951/00 של בית משפט השלום בחדרה, בו הורשעו המשיבים 2-4 בגין עבירות בניה ושימוש ללא היתר באותה קרקע בה עסקינן עתה וניתן להם צו הריסה במסגרתו הורה בית המשפט להרוס מבנה בשטח של 52 מ"ר וסככה מעץ בשטח של 72 מ"ר.

כן ציינה כי בשנת 99 ניתן צו סגירה למתחם אולם המשיבים דורסים ברגל גסה את שלטון החוק ולא זו בלבד שהם מפרים את הצווים השיפוטיים, אלא שהם אף בנו במהלך השנים מבנים נוספים ללא היתר, כמפורט בסעיף 12 לתצהיר המפקחת שצורף לבקשה.

ב"כ המבקשת טענה כי חרף טענות המשיבים כי הם נוקטים בהליכים להסדרת המבנים והשימוש, הרי שבפועל במשך למעלה מעשור המתחם טרם הוכשר ועד שנת 2011 לא ננקטו כלל הליכים תכנוניים.

מהטעמים לעיל ביקשה ב"כ המבקשת להעתר לבקשה ולדחותטענת השיהוי, בהפנותה לפסיקה לתמוך טענותיה.

לטענת ב"כ המשיבים יש לדחות את הבקשה על הסף משני טעמים עיקריים.

הטעם הראשון- אופי ההליך. לטענת המשיבים מדובר בהליך ביניים, שנועד להקפיא מצב קיים, ואין ביכולתו לשמש תחליף להגשת כתב אישום שכן יש בו כדי לפגוע בזכויות המשיבים.

בעניין זה נטען כי בנסיבות התיק דנן אין הצדקה למתן צו הפסקה שיפוטי ויש לפעול בדרך המלך של הגשת כתב אישום, על מנת שתינתן למשיבים הזכות להשמיע טענותיהם ולהיחשף לחומר החקירה ואין להתיר למבקשת לנקוט בהליך בו מבקשת היא "לקצר את הדרך" ולהביא לסגירת המתחם ללא ניהול הליך פלילי מלא, על המשתמע מכך.

הטעם השני - שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. לטענת המשיבים המבקשת הגישה הבקשה בהליך ביניים - במעמד צד אחד - שנתיים לאחר שהיה בידה דו"ח פיקוח, ללא שהמשיבים זומנו למתן גרסה או ניתנה להם התראה כלשהי.

ב"כ המשיבים טענה כי תכלית הצו - מתן סעד מידי ודחוף להפסקת פעולות בעודן באיבן, על מנת למנוע יצירת עובדה מוגמרת בשטח טרם יתברר ההליך העיקרי - אינה מתקיימת במקרה דנן, מקום בו השימוש מבוצע זמן רב טרם הגשת הבקשה ושנתיים לאחר שנערך ביקור פקחי המבקשת במתחם ובלי שניתן כל הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה.